דפי הנצחה

לילי מוגלניצקי לבית סנוף נולדה בכ"ז בכסלו תש"ח, 10.12.1947 בטוניס. בחודש אוקטובר 1952 עלתה ארצה עם משפחתה. נישאה ליוסי בשנת 1973 ויחד עם הבנות הגיעו לרם און בשנת 1998. לילי נפטרה לאחר מחלה ממושכת בתאריך כ"ט בניסן תש"ע, 13.4.2010.
השאירה אחריה את הבנות מיטל ואסתי ונכדות.

 
חברתנו לילי מוגלניצקי לבית סְנוּף באה לעולם בנר שלישי של חנוכה, בכ"ז בכסלו תש"ח, 10 בדצמבר 1947, בעיר הבירה טוניס של טוניס המדינה.
לילי נולדה כבת שנייה למשפחה שהיו בה 3 אחיות ושני אחים.
כשנפתח חלון הזדמנויות ליהודי המגרב, והתאפשר להם לעלות לארץ,  הגיעה המשפחה לישראל באוניה"אָרְצָה"'  בחודש אוקטובר  1952, והשתכנה במחנה העולים בעתלית , משם עברו לעיר רמלה, ובשנת 1958 –  לתל-אביב-יפו, ליד הים.
את אהבת הים נשאה לילי בלבה תמיד.
 
אביה של לילי עבד בסדום, והיה חוזר הביתה בסופי השבוע.  אמה היתה מוסקת עצי זיתים, מכינה מהם שמן, ומוכרת אותו בשוק.
בשנת 1981 עברה המשפחה לבית בנווה עופר שבתל אביב.
בסיום לימודיה בבית הספר היסודי הצטרפה  לילי הילדה  לשוק העבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. היא עבדה אצל עושה-מברשות, שהיה לו מיפעל ביתי קטן.
אחר כך לימדה את עצמה ספרות, עוד לפני שהלכה ללמוד את המקצוע בבית הספר לספרות של משרד העבודה.
במשך שנים לא קצרות עבדה במספרה ברחוב אלנבי בתל אביב, השתלמה בלימודיה, היתה למפקחת על המספרות מטעם משרד העבודה, והתמידה בכך במשך יותר משבע עשרה שנים.
 
ויום אחד השתתפה לילי בארוע בו השתתפו גם פצועי צה"ל, ועמם שמחה הולצברג ז"ל, שנודע בכינויו "אבי הפצועים".  ביניהם היה גם יוסי מוגלניצקי, ושמחה הולצברג מצא אותו לוטש עיניו בצעירה מלאת החיים.
"אבי הפצועים" אמר ליוסי "אם תתחתנו – אני אערוך את החתונה!"
וכך אכן קרה.
 
לילי ויוסי נישאו בשנת 1971 .
הם התגוררו  בגבעתיים. יוסי, בעל תואר הנדסאי, עבד בתעשיה האווירית, ואחר כך הצטרף לעסק המשפחתי, מלטשת היהלומים. והמשפחה הצעירה עברה לביתה ברמת- חן שברמת- גן.
בינתיים נולדו הבנות: מיטל, בשנת 1976, ובשנת 1985 - אסתי, הקרויה על שם אסתר דודתה ז"ל שנפטרה בהיותה בת  32 בלבד, לילי קיבלה עליה במשך שנים רבות לטפל בשלושת יתומיה, כשהיא מטפלת במסירות גם בבנותיה שלה.
 
כשהיתה לילי בת ארבעים ושבע התגלתה אצלה מחלת הסתיידות של הריאה, הנגרמת מחשיפה לזיהום אוויר ועישון.  קשיי הנשימה  הקשו על תיפקודה ופגעו באנרגטיות הרבה שלה. אבל עברו עוד שנים אחדות עד שלילי ויוסי החליטו לעשות מעשה: למצוא מקום עם אוויר נקי,  ובד בבד להגשים חלום ישן ולחיות בשקט של הכפר.
 
הם חיפשו  זמן רב עד שהיגיעו לרם-און  ב 1998 .
יוסי כבר היה חולה מאוד, אבל שניהם הרגישו שבמקום הזה יהיה להם טוב. כעבור כשנתיים יוסי נפטר ועולמה של לילי חרב עליה.
מצבה הלך והורע.
 
לילי אהבה את החיים. היה לה חוש הומור וצחוק מתגלגל.
שנים רבות עסקה באומנות, למדה לצייר, לרשום ולפסל, אבל בעיקר אהבה לרקום עבודות טלאים יפיפיות, ואף הציגה תערוכות מעבודותיה.
היא אהבה מוסיקה, וחוליו איגלסיאס ופריד אל אטראש  התנגנו בבית.
את עיקר מעייניה,אהבתה כוחה וזמנה הקדישה למשפחה, לה היתה מסורה ללא סייג. גם כשמחלתה החמירה, גם כשתסכול וחרדה היו מנת חלקה – היה מדהים לראות כיצד חיזקה את משפחתה, ואיך חוש ההומור שלה לא עזב אותה לרגע.
 
לילי נפטרה בכ"ט בניסן תש"ע, 13 לחודש אפריל 2010.
היא זכתה לראות את בנותיה נשואות, וזכתה להכיר שתי נכדות מקסימות.
  
===========================================================================================

"דברים שרציתי לספר לך אמא"                  24.4.13
ככל שמתרחקות השנים ממך, כך הגעגוע גובר.
כל-כך הרבה חוויות חיים ואת אינך.
רציתי לספר, אך לזמן אין יותר משמעות.
את יודעת אמא,
יסמין כבר בת 10 והולכת לתנועת נוער,
תמר עולה לגן חובה ועוד שנה תהיה כבר בכיתה א',
ובן למשפחת מוגלניצקי, גיא הקטן, תלתלי זהב, עיני שקד בדיוק כמו לאסתי והסיפור שהוא הכי אוהב "אליעזר והגזר".
אני בטוחה שאם היית אתנו היית נותנת במתנה טרקטורים ומכוניות צעצוע הכי מפוארים שיש, כי כזו היית, סבתא אמתית.
מחביאה שוקולדים במגירת ביה"ח שיהיה למקרה שיסמין תבוא לבקר וערכה להכנת סבונים כי יסמין כל-כך אוהבת ליצור ביחוד עם סבתא.
רציתי להגיד לך שאנחנו מאוד מתגעגעים אליך ורוצים שתחזרי, אז אולי אם את שומעת רק שתדעי שאנחנו פה בסדר ואמא אל תבכי
מיטל