דפי הנצחה

תמרה נולדה ב יב' אדר ב' הת'ש 23.3.1940 בבאר-טוביה. שם גדלה עד גיוסה לנחל עם גרעין 'חרמש", הגרעין השני של מייסדי רם-און. איתם הגיעה לנורית ולרם-און. נישאה לאלחנן ויחד הקימו משק ומשפחה ברם-און. נפטרה לאחר מחלה בכ'א תמוז תשע'ט 24.7.2019 . הותירה את אלחנן, בנה דרור וביתה דגנית ובני משפחותיהם, נכדות ונכדים.

לזכר תמרה צור , שאיננה עוד עימנו

אנו מביאים היום למנוחת עולמים את חברתנו תמרה, אשת עמל ועבודה שהלכה לעולמה,

תמרה נולדה ב 23.3.1940 במושב באר-טוביה, להורים יוצאי גרמניה שעלו לארץ לפני מלחמת העולם ה -2 .. והצטרפו לבאר-טוביה. תמרה הייתה הבכורה ולאחריה נולדו שךושת אחיה. כשהייתה קריאה של תנועת המושבים לחברי מושבים ותיקים לצאת לעזרת מושבי עולים – נענה אביה לקריאה והתנדב במושב טל-שחר. היה להם משק מגוון ­ - כמה פרות, מעט תרנגולות, ירקות, פרדס של אשכוליות, כרם לא גדול. משק מעורב. ועול העבודה במשק, הוטל עליה עקב העדרות האב,הייתה קוצרת ירק, חולבת את הפרות, מטפלת בתרנגולות ובחלקות הירקות.

וכל זה בנוסף לחייה כילדה-נערה בישראל, לימודים בבאר-טוביה בי"ס יסודי ותיכון עד יא'. כש "אין לי שום חוויות מיוחדות מאז" – אמרה, בתום הלימודים הצטרפה לקבוצת חברים בני גילה שהתארגנה כחלק מגרעין "חרמש" ויחד. התגייסו לנח"ל, שהו בבארותיים ואחר-כך באו לנורית. בבארותיים עבדה בפקידות ובנורית - במכבסה,

היו נוסעים עם הכביסה ליזרעאל או לעין-חרוד ומכבסים שם, שם גם היו מתקנים בגדים שהיו זקוקים לתיקון. אחר השחרור מהצבא, חזרה תמרה לביתה לזמן קצר, אך הגעגועים לחברים בנורית גברו והיא שבה לנורית..

בנורית הכירה את אלחנן מגרעין "שלח" – גרעין המייסדים הראשון של רם-און – וראשית חייהם המשותפים קשורה אצלם בחווית בחירת שם המשפחה. אבא של תמרה היה לוחץ על אנשי באר-טוביה לעברת את שם משפחתם. לא תמיד בהצלחה. גם תמרה ואלחנן זכו לשמוע את אביה של תמרה מנסה להשפיע עליהם לעברת את שם המשפחה של אלחנן – פינקלשטיין. אביה של תמרה הציע את השם צור – ולמרבה השמחה שם זה מצא חן בעיני הזוג הצעיר ונראה להם מתאים..

לאחר הירידה לרם-און. הנישואין ופיתוח המשק המשיכו בחיי עבודה, למיין הודים, להזריק להודים, לקטם להם את המקור, והכל – אלחנן ותמרה בעצמם. פתאום יש מחלה בלהקה, ויש ילדים ויש בית, ויש גם חממה – ”זה היה מאד קשה" – אמרה תמרה. ואלחנן מצטרף ומחזק את דבריה הקשיים בגידול ההודים ובהאבסתם כשנאלצו לסחוב שקי תערובת כבדים ביותר, דרור הבן עזר בחופשות מהצבא.

השנים עשו את שלהן והקשיים הפיזיים הביאו את אלחנן ותמרה לסגירת החממות בשנת 2003 , ולאחר מספר שנים סגרו גם את הרוסקוס, שהיה מקור רווח טוב למשך עוד מספר שנים.

תמרה החלה ללכת ל"דורות בגלבוע" – מרכז פעילות לאוכלוסיה המבוגרת בעמק, השתתפה בחוגי אמנות ושמעה הרצאות. שנה אחר-כך החלה תמרה להתנדב במרפאה – ההתנדבות מילאה אותה, מילאה לה את הזמן ואת הנפש. היא מאד אהבה את העבודה במרפאה, כך סיפרה, זה היה הרבה יותר מעניין מאשר להזריק הודים. "זו עבודה נחמדה ואני נהנית מזה ואם אפשר לעזור לאנשים, אז למה לא?" – חתמה את הראיון עימה. בתקופת התנדבותה במרפאה למדנו כקהילה להכיר אותה, את מסירותה והתמדתה. גם המשפחות הצעירות זכו להכיר בה ובחשיבות עשייתה במרפאה..

בחודשים האחרונים נפגעה בריאותה מאד, לא כולנו ידענו עד כמה.. בליל אמש, כ'א בתמוז תשע"ט, 24.ביולי 2019 , עצמה תמרה את עיניה לנצח, אנו מחזקים את אלחנן בן-זוגה, את בנה דרור וביתה דגנית, את נכדותיה ונכדיה ומשתתפים באבלם הכבד..

ימתקו לך רגבי אדמת רם-און שלנו. רם-און שהגדרת כ" בית טוב" ואלחנן אמר - זהו גן-עדן, והוסיף – אני אומר לכולם, לדור השני ולילדים הצעירים – תשמרו על גן-העדן הזה.:

תמרה חברתנו, נוחי בשלום באדמתנו, זכרך עימנו!!