דפי הנצחה

בילדותנו מיכל ואני נהגנו להתבדח שאבא דומה לאיש המתולתל המצולם על קופסת רסק עגבניות.
ואכן בחזותו דמה אבא בצעירותו לאיש המתולתל והמשופם המחייך על גבי הקופסא.
עימי שמורה תמונה אחת בה אני ילדה בת 6, לובשת חצאית לבנה (שאימא תפרה לי כי מי קנה אז בכלל ?), חסרת כמה שיני חלב, ישובה בתוך נדנדה התלויה על עמוד חבל הכביסה, ואבא שלי עומד מאחורי צעיר רזה מתולתל ומחייך, דוחף אותי בטיסת נדנדות...
מבט חד יכול לזהות שהנדנדה תלויה על חבל הכביסה יחד עם שרידי חבלים שכפתו את רגלי העופות אותם נהג לשחוט בימים ההם, ללא היסוסים מיותרים...
די מוקדם זיהינו כי אבא שלנו טרוד באינסוף נושאים ופעמים רבות כבר לא דמה בעינינו לאיש המחייך הזה. הוא היה טרוד בפרנסתו שלא הייתה קלה ומובנת מאליה אף פעם. מה לא היה לנו ? אגסים וארטישוק, פטימים ודיר לבשר, הודים לרבייה ואפילו משאית. כל ענפי החקלאות הללו היו תובעי עבודה קשה ומיגעת ואבא שלנו, איך לומר ? לא היה מן החקלאים המצוינים. חרוץ היה לעילא ולעילא, ישר מאד ואמין (לא מכר אף פעם שלא במסגרת האגודה) , ניסה לחדש כאמור מבחינת ענפי החקלאות, אך רוב ימיו ושעותיו נגדשו בבעיות פרנסה לא פשוטות. במקביל לאחר מלחמת יום הכיפורים הוא החל מסע אישי ואמיץ מאד שהוביל אותו להמיר את אורח חייו החילוני באורח חיים של אדם שומר תורה ומצוות.
כשאבא לא היה קוטף ספדונה, אורז ארטישוק, משווק עופות בלילה או מפעיל את טרקטור האינטרנש עם שחר, מצאנו אותו עם ספרים. ערמות של ספרים. מה הוא לא קרא ? מתמטיקה ויהדות, פילוסופיה ותנ"ך. ערמות של ספרים הצטברו בעיקר על שולחן האוכל, ונראה היה כי הספרים הללו משמשים לו מזון רוחני ממעלה ראשונה.
לאחר שנים של למידה, תהיה וחיפוש, שנים בהם ניסה גם לשתף אותנו בעולם המופלא שגילה, אבא הניח כיפה על ראשו והחל לשלב יחד עם העולם החקלאי של המושבניק מנהלל עולם מלא וגדוש של תורה ומצוות.
ההתרגשות מן התורה, מהמעיין היהודי העתיק שנחשף לעיניו לא ידעה גבול. הוא היה כצמא שהגיע אל המעיין לאחר 40 שנות נדודי חייו. כשדיבר על פרשת השבוע התרגש עד דמעות, כשהסביר רעיון כלשהוא עצם את עיניו מתוך עוצמת הרגש. בארכיון רם און שמורים כמה מן המאמרים שכתב בשעתו לעלון הישוב. מיכל ואני זוכרות היטב כיצד הוטל עלינו לסייק את דפי העלון בבית כששני כותבי המאמרים - אורי שטראוס ודרורה אבני
(תבדל לחיים ארוכים) מככבים כעיתונאי הישוב.
אמא ואבא התגרשו באמצע שנות ה- 80 ואבא עבר לשדה אליהו ושם הקים משפחה חדשה. בקיבוץ לא היה לו קל. מצד אחד ידע להעריך את ההתנהלות המופתית של הקיבוץ ואת הציווי החברתי שהוא נוהג לאורו, מצד שני אופיו כאינדיבידואל וכאיש שאינו קונפורמיסט גרם לו, לא אחת, להביע בפומבי דעות שונות מהכלל. במישורים הפוליטים הוא היה יונה צחורה בקרב ניצים רבים וידע להשמיע את קולו ברמה גם כשנשמעו מקטרגים לא פשוטים.
כל השנים שאל והתעניין בחברים ברם און ובקורות הישוב. כל השנים נשמר המקום הזה עבורו כמקום יקר.
לאחר תפילת מוסף של יום הכיפורים תשס"ח קרס והתמוטט. אולי אימת הדין הייתה למעלה מכוחו. נראה היה לרגע קצר כי אולי יתאושש, אך בערב סוכות נדם ליבו הגדול והטהור.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים!