מנחם
נולד ב28.3.1940 בכפר-ויתקין, בן בכור להורים ילידי מזרח אירופה, שעלו לארץ מתוך
ציונות ושאיפות חלוציות והיו בין מייסדי ובוני כפר ויתקין. מנחם ספג בבית את אהבת הטבע והים, החקלאות
וערכי הציונות. בחצר בית המשפחה, שהתרחבה בעוד שתי בנות ושני בנים , היו נפגשים
חבריו בכפר, היו מטפסים על העצים הגבוהים וחולמים על עתיד חקלאי-מושבי.
בשנות
ילדותו למד בכפר, ובשנת 1956 הצטרף לגרעין חרמש בשאיפה להקים מושב חדש. יחד עם
הגרעין הצטרף ב 1959לגרעין שלח , שכבר היה ב'נורית' וחלום המושב החל לקרום עור
וגידיםם. הירידה לרם-און, המפגש עם מאירה שהייתה גננת ב'נורית' לילדי התימנים שם,
החתונה עם מאירה היו הבסיס למשק ולבית שהקים ברם-און ואף זכה שביתו הבכורה עופרית
תהיה בין ילדי רם און הראשונים.
בני דור ההמשך ברם-און מזהים בוודאי את
מנחם סורפין עם דרך נפרדת ועם סכסוך מתמיד עם המושב ועם רוב החברים; אולם צריך
לציין כי לא תמיד היה כך.
מנחם היה חבר פעיל בגרעין 'חרמש',
ואח"כ ברם-און, תוך מעורבות גבוהה בחיי החברה. כך עד אשר "עבר חתול
שחור", והוא מצא את עצמו "מחוץ למחנה" במשך שנים רבות; יותר מדי
שנים. וחבל. לא
הכל בחייו במושב זרם על מי מנוחות, אך מנחם ידע גם להתעמק בספרי מדע, בספר-הספרים
שלנו -התנ"ך – ולתרום לחיי הכפר בדרכו המיוחדת.
אנו הוותיקים מעדיפים לזכור את מנחם
כחקלאי חרוץ, שהקים משק גדול לתפארת, היה בין פורצי-הדרך בענף העופות בכפר, והיה
שותף מלא ורב-זכויות לצמיחה הכלכלית של רם-און.
ואנו הזקנים, שחלקנו אתו את חיינו מאז
ימי הנעורים, מעדיפים לזכור אותו כבחור עליז ומשעשע, אשר הייתה לו בדיחה לכל מצב
ולכל אירוע, והיה תמיד שמח ומעל לכל – מנחם הקים משפחה לתפארת, אהובה ומוערכת
ע"י כל בני הקהילה שלנו.
בשנים
האחרונות חלה במחלה ממארת והיה מנסה להתגבר על מכאוב שלא ייראו כלפי חוץ, אך המחלה
הכריעה אותו. היום – י"א בטבת תשפ"ג , 15. 12. 2021 – אנו מלווים את חברנו
בדרכו האחרונה ומשתתפים עם המשפחה, מאירה , והבנים עופרית, ניצן, רן, חן ויונתן,
בני זוגם, הנכדים והנכדות, באבלם ובצערם. ימתקו לך חבר, רגבי עפר המושב שכה אהבת
ויהי זכרך צרור בצרור החיים.