|
|||||
בתדהמה ובכאב עמוק קיבלנו היום בקהילה את הידיעה על פטירתו של חברנו עוזי לבני ז"ל. עוזי נולד ב א' באייר התש"א, 29.4.1941, בביה''ח בלינסון. להוריו שעלו מליטא והיו בין מייסדי קיבוץ עמיר. עוזי היה גאה שבלידתו קיבל תעודת לידה פלסטינית ולכן "אי אפשר לגרש אותו מהארץ". הוא גדל כבן הקיבוץ לכל דבר ועניין. בשנת 1939 התיישבו הוריו עם הגרעין המייסד של קיבוץ עמיר במקום בו נמצא הקיבוץ היום. עמיר היה הקיבוץ האחרון מבין קיבוצי חומה ומגדל. ההורים עזבו את ארץ מוצאם ליטא ובתים חרדיים, ביטלו את התרבות שממנה באו, ופתחו פרק חיים חדש וקיבלו את כל הקשיים שבדרך החיים החדשה באהבה ומתוך אידיאלים. החיים החדשים בארץ היו מבוססים על המסורת אך בצורה חילונית. וערכים אלה הנחילו לילדיהם. גדלנו בחדוות חיים אדירה, בתי ילדים, חינוך משותף, המוסד החינוכי - סיפר עוזי . הוא היה בין הבנים הראשונים של הקיבוץ וכיוון שהיו קבוצה קטנה צרפו אליהם גם את ילדי קיבוץ שמיר וגם ילדי חוץ מעליית הנוער, חלקם מארצות ערב וחלקם מדרום אמריקה, צ'ילי, ברזיל, מקסיקו. היחסים איתם היו נהדרים ורבים שמרו על קשר עם הקיבוץ גם לאחר הגיוס לצבא. ילדותו של עוזי בקיבוץ עברה בהנאה רבה, לימודים עם מורים טובים, עבודה מידי יום בענפי הקיבוץ – גן-ירק, מוסך, חוף רחצה בירדן, מסעות קשים עם כל הציוד על הגב. "הייתה לנו ילדות נהדרת" סיכם עוזי בראיון איתו, "חברה תוססת,אופניים, כדורסל. את ההורים היינו רואים רק שעתיים ביום ולא הרגשנו שחסר לנו משהו" בצבא – התגייס לחיל-חימוש, כמכונאי רכב, הייה מוצב בסדנא בחיפה. הרגיש מבואס לעומת חבריו "הקרביים". אך המעבר לגולני היה בגדר נחמה. במילואים נפגש עם ניסים סלע ,שייבדל לחיים טובים, ועם אמציה ארזי ז"ל , וזה מה שהביא אותו לבסוף לרם-און. מרים נכנסה לחייו בשנת 62 ,כשהשתחרר וחזר לקיבוץ ראה פתאום נערה יפה מאד בחדר-האוכל. הוא יצר איתה קשר דרך חברה, קשר שנמשך עד היום המר, בו נלקח עוזי ממשפחתו ומקהילתנו כולה. ב 1970 עזבו עוזי ומרים את עמיר לנצרת-עילית והם כבר נשואים והורים לשני ילדים. עוזי החל לעבוד במפעל לתעשיות רכב, אך ב1973 כשהקימו את המדגרה ברם-און, הגיעו יום אחד לדירתם בנצרת שלושה מאנשי רם-און (אמציה, ושוקה ז"ל ונסים פלג -(יבדל לחיים ארוכים) והציעו לעוזי לעבור לרם-און ולעבוד במדגרה. הוא הסכים, אך הציג את רצונו להיות חקלאי ולקבל משק, לאחר שיעבור את שלבי הקליטה הרגילים. וכך היה. באוק' 73 פרצה מלחמת יום-כיפור, עוזי ואמציה ארזי היו מגויסים, והמדגרה נשארה יתומה. בזמן המלחמה מרים ילדה את בנם השלישי טל,עוזי קיבל חופשה של שלושה שבועות, השכנים, בעצם השכנות- יעל פרנקל וצפרירה ,עזרו למרים ולאחר החופשה חזר עוזי לשירות בצבא. וכאן המקום לציין שלאחר הבנים – חן, רז וטל נולד גם צלי ,שנקרא ע"ש בן-דודה - של עוזי, שנפל במלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ. בסוף אפריל 74 השתחרר עוזי מהצבא ונשאר לעבוד יחידי במדגרה עד 1976. עוזי ניסה דרכו בגידול ורדים. אך המשבר הפוליטי של 1977 והמהפך יצרו קשיים כלכליים, הוא פנה לענף הלולים לרביה , הקים לול עם יעקב מדר ואח''כ היה מדריך ומלווה תפעולי במדגרות רמת-יוחנן ובקבוצת יבנה. לאורך כל הראיון איתו, הדגיש עוזי ז"ל, את היותו מאושר בכל שלב משלבי חייו, סיפר שהוא נהנה מכל אשר עשה ומעבודתו, מהקמת המשפחה והרחבתה עם מרים אשתו ואולי משפט הסיום שלו מדגיש זאת במיוחד " אנחנו מאושרים שכל בנינו ונכדינו גרים ברם-און, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למישהו בחיים". ימתקו לך רגבי אדמת רם-און, חבר יקר שלנו, תמיד היית צעיר בעינינו במראה ובמרץ ולפתע הלכת מאיתנו. תנחומינו העמוקים למרים היקרה, לבניך, לכלותיך ולנכדיך ונכדותיך. הלב בוכה עימם. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. |
הוסף |
|
|
|
|
|