דפי הנצחה

נולדה במושב מרחביה בט"ז אדר א ת"ש. 24.2.1940. בת למשפחת נוביק. קיבלה חינוך חקלאי והתגייסה לנח"ל עם גרעין "חרמש", איתם הגיעה לנורית ונישאה לחברה לגרעין אמציה ארזי, עוד לפני הירידה לרם-און.

ברם-און הקימו משק ומשפחה וזכו לראות את ילדיהם מקימים בתיהם ברם-און וממשיכים את משק ההורים.

אמציה הלך לעולמו ב26.12.2016 לאחר מחלה קשה. דבורה'לה כבר הייתה חולה במחלה ממארת והתמודדה באומץ ובהומור בכאבה. בא' באדר תשע"ח 15.2.2018 עצמה עיניה לנצח ונטמנה בבית העלמין של ישובנו, שהייתה בין מיסדיו.

הותירה את ילדיה - איתן, נטע, תמיר וליאור, בני זוגם, נכדים ונכדות.


לזכר דבורה'לה ארזי - זכרה לברכה
דבורה'לה נולדה במרחביה בט"ו אדר א' ת"ש, 24.2.1940. תאומה לאחיה יואב, צעירים לשני האחים הגדולים עדינה וחיים. דבורה'לה הייתה מאד גאה בהסטוריה המשפחתית שלה, שהייתה קשורה בגאולת העמק. בסבא שלה מצד אימה, שמכר את כל רכושו באוקראינה ועלה לארץ (ב1912) עם אשתו וחמשת ילדיו, קנה חלקת אדמה במרחביה, בנה בית אבן גדול והחל לעבד את האדמה.
גם סבא של דבורה'לה, מצד אביה, הגיע למרחביה בשנות ה 20 עם אחד מאחיו – הם רכשו שני משקים קרובים ובנוסף לעבודת האדמה החלו לבצע עבודות נפחות ופחחות. דבורה'לה סיפרה בגאווה בראיון שערכנו עימה שביצעו עבודות רבות בעמק שעזרו לפתח את החקלאות בו – עגלות, חישוקים, מחרשות, ממטרות וחלקים להשקייה. המשק שהקים הסב קיים גם היום, ונינו ממשיך את הרפת שהוקמה ב1923 ומטפח רפת מודרנית מעולה.
וכרגיל במושבים הילדים עוזרים וכך גם דבורה'לה עוזרת לאמה במטבח ובמשק באיסוף ביצים ובניקוי הרפת, ועדיין למרות שעברו כבר שנים רבות חושבת שהיא לא עזרה מספיק להוריה, שאחיה ואחותה עזרו יותר ממנה.
דבורה'לה למדה בעפולה בבית-ספר משותף לעפולאים ולמושבניקים ואז עברה לבית-הספר החקלאי בנהלל. מאד אהבה לעבוד בנוי, במטבח ובחדר-האוכל, אהבה את החברה - הכיתה שלהם הייתה ונותרה מאד מגובשת,
עם החבר'ה מנהלל התגייסה לנח"ל לגרעין חרמש, מן הטירונות נשלחה ל"אחוזים" והייתה במשך שנתים מ"כית במחנה 80 . לאחר השחרור חזרה לגרעין שישב אז בנורית. דבורה'לה התרגשה מאד מהאפשרות להקים ישוב בארץ כפי שעשו סביה.
בנורית עבדה במכבסה, בחדר-האוכל, ושם גם התהדקו הקשרים עם אמציה, בן כפר-ויתקין, שהיה גם הוא חבר גרעין חרמש. חוויה חזקה שהייתה לה מאותה תקופה – לגהץ מכנסיים וחולצה לבנה או תכלת לחברי הגרעין ולראותם נכנסים בימי שישי לחדר האוכל לבושים בגדי חמודות
ב 28.2.1961 שלושה חודשים לפני הירידה לרם-און נישאו דבורה'לה ואמציה בנורית והם הזוג הראשון שנישא ונשאר ברם-און. לאחר הירידה לרם-און המשיכה לעסוק בעבודות השירות – מכבסה, גיהוץ וחדר- אוכל, כשהיא נרגשת מאד מחברותיה לצוות ומהראשוניות שליוותה את צעדיהן ברם-און – נישואים ראשונים, הריונות ראשונים, ילדים ראשונים, "מקומות העבודה מאד קישרו אותנו יחד. זה יצר גיבוש חברתי שמורגש גם היום. כל מי שהיה יחד בקומונה, נשארנו בקשר חזק וחם" סיפרה.
דבורה'לה ואמציה הקימו משק רביה גדול, הוקמה המדגרה ואמציה היה האחראי עליה. דבורה'לה ואמציה היו שותפים בכול –בהחלטות ובעבודה במשק: אגסים, כרם, הודים, משק הרביה.
בחג העשור לרם-און פנה אליה חומי לקשט את שטח הארוע בפרחים, והתוצאה הייתה מרשימה ביותר. חברות הציעו לה להמשיך בכך כי זה מתאים לה, ואכן דבורה'לה יצאה לקורס לסידור פרחים ולאחר מלחמת יום-כיפור היא הפכה את סידור הפרחים למקצוע.
ברם-און כבר היו אז הרבה מגדלי פרחים והם היו לה לעזר רב. עשרים ושש שנים עבדה בטכניון והכינה את כל סידורי הפרחים לארועים ולטקסים, 18 שנים סידרה פרחים בהתנדבות בחיל האויר והכינה סידורי פרחים לכל חילופי הפיקוד. דבורה'לה סידרה פרחים לבתי-מלון, חתונות וארועים פרטיים ששמעו והכירו את עבודותיה ונהנו להזמינה. מה שהחל כעבודה בהתנדבות, גם בחיל האויר וגם בחתונות ברם-און, הפך לענף מצליח ומתגמל, ועזר למשפחה. ברם-און המשיכה לסדר פרחים בהתנדבות בחגים ובארועים שונים עד שחלתה.
ואכן, כל מי מאיתנו שזכה לחתן את ילדיו לאור סידורי הפרחים של דבורה'לה לא ישכח אותה ואת היופי המיוחד שהעניקה לארוע בסידוריה היפים והמרגשים.לצד סידורי הפרחים הכינה כיבוד וארוחות בחגי המושב ובארועים פרטיים ברוח טובה וברצון ומתוך ידע טבעי שהיה טבוע בה.
זכתה דבורה'לה לראות. את ילדיה בונים כולם את בתיהם ומשפחותיהם ברם-און. תמיד סיפרה שזה חלומה הגדול – להסתכל מהחלון ולראות את בתי ילדיה בקרבת מקום כפי שזה היה במרחביה, כך אמרה. היא גם התרגשה מאד מהיחסים בין הילדים, מהעזרה ההדדית, ומהארוחות המשותפות של כל בני המשפחה בשבתות, שהיא אמנם יזמה , אך כלותיה וחתנה ובני משפחתה המשיכו במסירות גם בעת שבריאותה התרופפה – "זה כייף לא נורמלי" – אמרה לנו.
לפני כשנה ושלושה חודשים הלך אמציה לעולמו אחרי מחלה קשה. כשדבורה'לה גם היא מתמודדת באומץ ובהומור במחלה ממארת.
בליל חמישי א' באדר תשע"ח 15.2.2018 עצמה עיניה לנצח, לאחר חיים עשירים ומלאים.נוחי בשלום דבורה'לה יקרה באדמת המושב שהיית בין מקימיו, נזכרך תמיד על מעשייך ופועלך למען הקהילה,
לילדיך, איתן, נטע, תמיר וליאור, לבני-זוגם ולנכדים ולנכדות נאמר שהלוואי ותדעו להמשיך במורשת היחד שהנחילו לכם אמכם ואביכם ותמצאו בכך נחמה.