דפי הנצחה

דינה אנג'ל ז"ל

          נולדה בט"ז באלול התש"ז, 31/8/1947  במושב נהלל. למדה בבתי-ספר חקלאיים ובסמינר למורות בנהלל. לרם-און באה עם דני אנג'ל בעלה ועם בנה הבכור גיא, בשנת 1972. וכאן נולדו התאומים כרמית ושגיא. עסקה בחינוך וליוותה את דני בהקמת המשק. בינואר 2007 נפטר דני לאחר תאונת דרכים באנגולה, שם עבד. דינה המשיכה בחייה ובתמיכה בילדיה שבנו בתיהם ומשפחותיהם ברם-און . אך בריאותיה התרופפה ,וביום ט' בכסלו תשע"ח, 27/11/2017  עצמה עיניה לנצח.

על דינה אנג'ל כי איננה

דינה נולדה בט"ז באלול התש"ז, 31.8.1947 במושב נהלל, שסבה וסבתה היו ממקימיו. האם, בת נהלל חזרה לאחר נישואיה למושב, למשק המשפחתי והיא ובעלה המשיכו לפתח אותו. דינה אהבה מאד את חיי המושב והיא זוכרת משק עם בעלי-חיים, שדות ירקות ומטעים.

במלחמת  "קדש" נחשפה לצד ה"כל כך יפה של המושב" כפי שהגדירה זאת – העזרה ההדדית. בזמן שחברי נהלל היו מגויסים, התגייסו צעירי המושב ותלמידי ביה'ס החקלאי בנהלל לעזרת המשקים שהיו זקוקים לכך. זה הרשים את דינה מאד והשאיר בה חותם.

נסיבות החיים הביאו את הוריה לעזוב את המושב, אך דינה רצתה להמשיך בדרך זו ולכן  הלכה ללמוד ב1961  בבית-הספר לגננות ושתלנות בפתח-תקווה ולאחריו התגייסה לשרת בנח"ל, בקיבוץ אדמית, שם עבדה כמטפלת בתינוקות. שם הכירה את אורה ויצחק ואת מנשה והני, שהגיעו מאדמית לרם-און והשפיעו מאוחר יותר על החלטתה והחלטת דני לבנות ביתם ברם-און.

לאחר השירות הצבאי קיבלה מילגה ללמוד בסמינר למורות ולגננות בנהלל,, תקופה שדינה אהבה מאד, השילוב של חינוך עם אוירה כפרית תאם לרצונותיה ולזיכרונותיה מבית ההורים. לאחר תום הלימודים נשלחה להיות גננת במצפה- רמון, שם הכירה את דני ז"ל שהיה רס"ר משמעת בבית-הספר לקצינים, דינה ודני נישאו ב 1969 במצפה- רמון ולקראת סוף אותה שנה נולד בכורם גיא.

הולדת הבן הביאה אותם לחפש מושב, שבו יגשימו את חלומם – לחיות בסביבה כפרית-חקלאית  (דני אף הוא גדל במושב, גאליה, וחלם על גידול כבשים, תוך תקווה שהילדים יעבדו עמו וימשיכו דרכו).

כאשר דינה ודני באו להיכרות ברם-און הם פגשו את דגי, הוא שמע שהיא גננת, ואמר לה: כבר יש לך עבודה – להחליף את תרצה הגננת שיצאה  לחופשת לידה, וכך היה, דינה החלה לעבוד כגננת ומאד התרשמה מהעצמאות של ילדי הגן, שהיו באים בבוקר בעצמם, ברגל, ללא ליווי ההורים אל הגן. בעינייה זה היה סמל למקום החופשי, הפתוח והבטוח, כפי שראתה את רם-און.

כאן נולדו לאחר מספר שנים התאומים, כרמית ושגיא, ודינה המשיכה לעסוק בחינוך במסגרת פרויקט ה"אתגר", להכשרת אמהות שלא סיימו 12 שנות לימוד, להכין ולקדם את ילדיהן לקראת בית-הספר. זה היה פרויקט ארצי והייתה בו חשיבות רבה לסגירת פערים באוכלוסיה, אך משנגמרו התקציבים – פסק גם ה"אתגר", דינה המשיכה לנהל מעונות-יום של ויצ"ו בעפולה-עילית ובגבעת-המורה, ואחר-כך עבדה כמורה בקורסים של משרד העבודה למטפלות במעונות-היום של 'נעמת" - עד שיצאה לפנסיה מוקדמת עקב מצב בריאותה.

בינתיים – הילדים גדלו, נישאו, נולדו  נכדים, דינה ודני זוכים לאושר ונחת כשילדיהם בונים ביתם ומשפחותיהם ברם-און. גם בעת שכבר הייתה מתניידת בכסא גלגלים יכולנו לראות את דינה נוסעת עם סירים להביא אוכל לנכדים, או לאסוף אותם מתחנות ההסעה בסיום יום-לימודים ודני משקיע אף הוא את מרצו וידיו הטובות בעשייה למען ילדיו ונכדיו. האסון שפקד את המשפחה במותו של דני בעקבות תאונת דרכים בעבודתו באנגולה קטע את רצף החיים הטובים. .

למעלה מעשר שנים חלפו מאז, דינה המשיכה בחייה, המשפחה – מלוכדת ותומכת, אך בריאותה של דינה מתרופפת, והיא הולכת ונחלשת עד

 שביום ב', ט' בכסלו תשע"ח, 27.11.2017 עצמה עינייה לנצח.

"בסופו של דבר – אמרה לנו דינה – נדמה לי שהצלחתי לשלב בחיי גם את העיסוק בחינוך וגם את אהבת האדמה ויכולתי לעבוד עם דני בעיקר בשלב שעסקנו בגידול פרחים. דני כבר איננו איתנו, אמרה, אך בעודו בחיים עזרנו זה לזו וטוב לי בכך".

אנו מחזקים את גיא, כרמית ושגיא, את בני-זוגם, ואת הנכדים והנכדות שנותרו אבלים וכואבים. בית רם-און עצוב ואבל עמכם.

נוחי בשלום דינה בבית-העלמין שלנו, במושב שאת ודני בחרתם ואהבתם. יהא זכרה של דינה צרור בצרור החיים.