דפי הנצחה

נולד בפרס (איראן) ב- ג' בתשרי  תרצ"ט, 28.9.1938. עלה לארץ כילד והתחנך בכפר חיים, הצטרף לגרעין "שלח" של מייסדי רם און. נפטר במהלכו של ניתוח מורכב וממושך בי"ג בסיוון תשע"א, 15.6.2011. הותיר אחריו את כרמלה אישתו, בנותיו מאיה, דורית, אורה ואביגל, נכדים ונכדות.

תמונה ישנה תלויה ממוסגרת על הקיר: בחור צעיר וקשוח במעיל בוקרים, עומד נשען על סוסו, ולמרגלותיו רובץ בנאמנות כלב, הנושא עיניו אל בעליו.
זה יצחק חביב, או כפי שכולנו קוראים לו בקיצור "חביב" במלעיל, והכלב הוא בולמה הזכור לטוב מראשית ימי רם-און. "אני שרוף על רם און", אומר חביב, והוא אכן היסטוריה מהלכת של רם-און, וסיפוריו מרתקים!
 
חביב ראה עצמו כמי שבא מכפר חיים, אבל הורתו ולידתו בכפר קטן בשם טבריז בפרס (איראן היום), שם נולד כבן הרביעי מבין חמישה בנים. בתקופת מלחמת העולם השניה היה כל האזור שרוי במלחמה על בארות הנפט, בה נטלו חלק הפרסים, הרוסים והאנגלים. חביב זוכר את מטוסי הפייפר אשר היו מעופפים בשמי הכפר, וזורקים אבנים על התושבים.... אבל אלו היו קוריוז, לעומת הפצצות של ממש מן האויר, שבאחת מהן נהרגו הוריו של חביב, והוא אז כבן  6  שנים בלבד. מאז – טיפלה בו אשת אחיו הבכור.
 
בתום מלחמת העולם השניה, כשהחלו שליחים מארץ ישראל להגיע לפרס, הגיעו השמועות על העליה גם לכפר טבריז. חביב הילד בן ה - 10 ארגן עוד שלושה חברים, ויחדיו ברחו מן הבית, מתוך כוונה להגיע אל מחנה הסוכנות היהודית בטהרן.
הם התחבאו במשאיות עמוסות בסלק סוכר. בלילות היו ישנים בפונדקי דרכים שנקראו "צ'איחנה", עברו דרך של מאות קילומטרים, והגיעו למחנה הסוכנות בטהרן. שם זיהה אותם הרב של טהרן, והודיע על הימצאם למשפחותיהם. המשפחות ארזו מה שיכלו, והגיעו אף הן לטהרן, למחנה הסוכנות "בַּהַשְתַּיָא" שהיה המחנה הגדול ביותר בפרס, וממנו אף יצאו ילדי טהרן.
למחייתו במחנה עסק חביב במחיקת מספרי מכוניות של יהודים עשירים מעירק וכורדיסטאן שהיו מגיעים לפרס, בה היו מספרי המכוניות הזרות בלתי חוקיים, והיה כותב תחתם מספרי רישוי פרסיים...
 
כחצי שנה חי חביב במחנה המעבר, ובדצמבר 49', והוא כבן 11– עלה לארץ, ישר לשער העליה. באותו החורף, בפברואר  1950  ירד על הארץ השלג הגדול בתולדותיה. בעבור חביב היה השלג הזה משהו פלאי לחלוטין. מעולם קודם לכן לא שמע אפילו על שלג!
אחיו אף הם עלו לארץ, והמשפחה כולה שומרת על קשר חם.
משער העליה עבר חביב לכפר הנוער בן-שמן ממנו למוסד "אונים" בכפר סבא. וממנו - למשפחה האומנת בכפר- חיים.
 
היתה זו משפחה חשוכת ילדים, משפחת משה ופרידה טוֹרְקֶלְטוֹיְבּ, שמוצאם מהעיר חלם בפולין. הם גידלו וטיפחו ילדי אומנה. אבי המשפחה היה איש רחב אופקים, בעל ידע וניסיון רב, שהעביר לילדים כל אשר ידע. המשפחה היתה צנועה, “מה שגידלו – זה מה שאכלו", אומר חביב. הוא למד שם את כל עבודות המשק, מירקות, מטעים ועופות ועד רפת.
 
כבן כפר-חיים נרשם חביב לגרעין תנועת המושבים שהיה אז בהקמה – גרעין "שלח". יחד עם הגרעין – התגייס, והגיע ל"כרם שלום" שבדרום.  חודש לפני תום השירות נקרא חביב, בשל ידיעותיו בתיפעול רפת, לטפל ולתחזק את משקו של עוזי פיינרמן ז"ל בכפר יחזקאל, כדי שהלה יוכל למלא את תפקיד  מזכיר תנועת המושבים, אליו נבחר.
 
ביום  18  לחודש מאי   1958 עלה חביב עם שלושה חברים נוספים להכין את הקרקע בנורית שעל הגלבוע. ושימש שם גם כסדרן עבודה.
שלוש שנים אחר כך, ביוני  1961  עלה מושב רם-און על הקרקע.
 
 10שנים עבד חביב עם עדר הבקר הגדול של רם-און על הגלבוע, ושם הכיר את נחום שריג ז"ל, איש בית השטה, שהיה אף הוא בוקר, וגם שימש כראש המועצה האזורית.  לבקשתו של נחום שריג מונה חביב להיות קב"ט המועצה, תפקיד בו כיהן  18 שנים.  בימים ההם היה צורך באישור מיוחד של הנהלת המושב כדי לעבוד "בחוץ" כמו שקראו לזה.... “עבודה מענינת אבל לא משתלמת", אומר חביב על תפקידו זה. הסיפורים שאפשר לשמוע מחביב על תקופה זו נשמעים כאגדות סביב למדורה...
 
את כרמלה הכיר כששירתה במסגרת השירות לאומי ב "בית לילד" בכפר יחזקאל. .
 
הזוג נישא בחתונה האחרונה שהתקיימה כשרם- און עוד היתה קומונה.  המשפחה הצעירה  קיבלה משק, ובהתחלה, כמו כולם, גידלו ירקות: 3 חלקות של  15.דונם .  אבל אחר כך, שלא כמו כולם, עברו לגידול בצלצלים, והגדילו את הענף עד כדי כך שהיה צורך בריסוסים ממטוס.
 
לתקופה קצרה עברו לגידול עופות – פטמים, וחמש שנים אף טיפחו עדר שנקנה מקיבוץ אייל וחולק בין 3    משקים ברם און. אחר כך התבייתו על גידול הודים, הגדילו את הענף והתמקצעו בו.
 
לכרמלה ויצחק ארבע בנות. שתיים מהן בנו את ביתן ברם און:
מאיה הבכורה מתגוררת בקרית-אונו; דורית, השניה, ואורה, השלישית, מתגוררות ברם און, ואביגל הצעירה, המתגוררת עם משפחתה בראשון לציון. “אנחנו גאים מאוד בכולן", אומרים הוריהן.
 
חביב, הקורא וכותב ערבית ברמה גבוהה - חזר לתחום הזה בהנאה גדולה מאז שיש לו יותר זמן פנוי.
 
בשנים האחרונות חווה חביב הצטברות של בעיות בריאות שונות, שהקשו עליו, אבל הוא לא נכנע להן אף פעם, נלחם ויכול להן – עד הפעם האחרונה, בה כשל כוחו. לאחר עשר שעות של ניתוח מסובך שהתישו גם את הרופאים ביקש חביב לנוח – וזכה למנוחת נצח.