דפי הנצחה

רוחלה נולדה בשני לנובמבר 1941 בבאר טוביה, בת שניה להוריה, אחרי האח עמי. הוריה עלו ארצה ממזרח אירופה. ורכשו אדמה ומשק בבאר-טוביה.

בית ההורים בבאר טוביה היה תמיד מלא באנשים שבאו לעזור או להתייעץ ולייעץ. בעיקר המה הבית מנערים ונערות עולים, ביניהם גם ניצולי שואה ועם אחד מהם, קלמן, שנשאר בביתם שנים רבות, שמרו על קשר לאורך כל הזמן. הוא היה עוזר להורים בעבודות המשק ומאד העריכו את חריצותו ויושרו.

בבאר-טוביה למדה עד כתה י' ואז הציעה לה חברה לעבור ללמוד ב'כפר הירוק', אלה היו השנתיים מהיפות בחייה, סיפרה.

בכפר-הירוק עבדה במטעים, בגן-ירק ולמדה את ערכי הכפר הירוק – חברה, עבודה ולימודים. חיי החברה היו יוצאים מן הכלל ופעם בחודש כל קבוצה הכינה ערב שהיה מושקע ועל רמה. היחסים עם בני הכיתה מהכפר הירוק נמשכו ונמשכים עד היום.

כשהגיע זמן גיוסה לצבא, התגייסה לנחל במסגרת גרעין קיבוצי שגם הוא נקרא רם-און ע"ש רם-און פלדי כמושבנו ושהתה בקיבוץ יפתח. אך הקיבוץ לא כל-כך התאים לה.

לאחר הצבא למדה כלכלת בית, מקצוע שעניין אותה מאד, בתחילה עבדה כאם-בית בכפר הירוק ואחר-כך לימדה כלכלת- בית בבאר-טוביה, בנהלל ובבית-אלפא.

לרם-און הגיעה בעקבות נישואיה לאברהם ישראלי לאחר שחברתה הטובה מימי באר טוביה - חוה דרורי, הציעה לה להכיר את הרווק האחרון שנשאר ברם-און, והקשר אכן צלח ונישואיהם נערכו במאי 1962 בבאר-טוביה. ברם-און שמחה שהכירו ביכולותיה בתכנון האוכל והכמויות במסיבות ובארועים בכפר. היא הייתה גם חברת ההנהלה הראשונה, והחזיקה יחד עם אברהם את הצרכניה שהייתה בזמנו של המושב, לפני שעברה לידיים פרטיות.

לרוע המזל חלתה וסבלה כעשר שנים ממחלות שונות, שניתקו אותה מהפעילות החברתית במושב.

רוחלה השאירה אחריה את בעלה אברהם ישראלי, את הבן אסף ואשתו ריקי וארבעת ילדיהם ואת הבת ענת ובעלה עומר ושלושת ילדיהם.

ליבנו ולב הקהילה כולה עם בני המשפחה האבלה. ולוואי וימצאו נחמה בדמות הפעלתנית ונדיבת הלב שהיתה.