דפי הנצחה

יצחק (וולוול) ענבר נולד בבאר טוביה בי"א בתשרי ת"ש, 24.9.1939. לרם און הגיע עם גרעין "חרמש" מנורית שבגלבוע, וכאן הקים משפחה ובנה משק מצליח. נפטר לאחר מחלה כ"ג בסיון תשס"ז 9 ביוני 2007. הותיר אחריו את רותי אשתו, ילדיו אייל, רונית, יריב ונכדים.

וולוול נולד כ"יצחק", בין יום כיפור לסוכות, י"א בתשרי, שנת ת"ש, 24.9.1939, במושב באר טוביה. את כינויו קיבל בבית הספר החקלאי "כדורי" - ומאז כולנו מכירים אותו רק בכינויו זה.

משפחתו הגיעה לבאר טוביה מרוסיה, ובמשך כל השנים היו במעמד של "עובדי ציבור". אחיו מתגורר שם עד היום.

בילדותו למד וולוול בבית הספר במושב, אבל בהיותו בן ארבע עשרה עבר לבית הספר החקלאי "כדורי", שם עברו עליו שנות נעוריו, וממנו התגייס לצבא כחבר בגרעין הנח"ל של תנועת המושבים, גרעין "חרמש".
במסגרת הגרעין הגיע וולוול לנורית אשר בגלבוע, האחזות הנח"ל אשר קדמה לרם און, ויחד עם חבריו "ירד" לרם און, והיה בין מקימי המושב ומיסדיו.

כמי שהתגייס לצבא לאחר מבצע קדש, עבר וולוול מלחמות רבות כחייל בשדה הקרב: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. אין ספור ימי מילואים עברו עליו בשנים הללו, ובכל התקופות האלה היה על רותי להפעיל את המשק.

את רותי הכיר אז, ב"תקופת נורית", בהיותה עובדת במעון בכפר יחזקאל, הקיים עד היום. הם נישאו, ובנו את ביתם, משקם ומשפחתם ברם און: התחילו בגידול ירקות, הוסיפו עגלים, גידלו הודים – עד שהגיעו לגידול פרחים.
הם עבדו קשה, בימים שעבודה קשה היתה גאווה. הילדים גדלו בתוך המשק, בתוך העבודה, וכולם ספגו את הערכים הללו תוך כדי התבגרותם: אייל הבכור, רונית האמצעית, ויריב הצעיר. שלושתם הקימו משפחות לתפארת, ואחד עשר הנכדים הם גאוות המשפחה.

בשנים האחרונות צמצמו מעט את המשק והפחיתו את עומס העבודה, כדי שאפשר יהיה להקדיש זמן רב יותר לנכדים ולילדים. כפועל יוצא – החצר עברה מהפך ושינוי גדול, וולוול היה מעורב בכל שלב ובכל פרט, והוא היה גאה בתוצאה, וחש עצמו אדם מאושר מאוד.

וולוול אהב לעשות הכל בעצמו. היה לו חשוב מאוד לא להטריד איש בבעיותיו, ולא ליפול לעול על אחרים. אבל לעזור – היה מוכן תמיד, בשמחה, בהנאה, מכל הלב. שום דבר לא היה קשה בעבורו כשהיה צריך לעזור לילדים או לנכדים.
היו לו קשרים נפלאים עם חתניו ומחותניו, אך בעיקר אהב להקשיב לסיפורי צפת של משפחת כלתו, משפחת המאירי, ממשפחות ראשוני צפת, ולשמוע על המוזיאון שהקימו שם.

בינואר 2006 כמו נפלו השמים כשהמשפחה קיבלה את הבשורה הנוראה על מחלתו הממאירה של וולוול.
אבל וולוול, מלא אופטימיות באופיו, לא חשב אפילו להיכנע. במשך שנה שלמה נלחמו יחד איתו, וניהלו קרב בכל החזיתות האפשריות. לא היתה אפשרות ששמעו עליה ולא ניסו אותה, שמא תביא מזור.
את הכאבים הנוראים ניסה וולוול להסתיר בכל כוחו מהסובבים אותו, ובעיקר מהנכדים, ואת כוחותיו האחרונים אזר כדי להגיע לחגיגת בר המצווה של נכדו דור.