דפי הנצחה

נולד בקריית-חיים, אך מגיל צעיר נמשך לחקלאות ולעבודת האדמה, למד בבתי ספר חקלאיים. התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "פורת" והגיע

ל"נורית" שעל הגלבוע, ויחד עם חבריו ירד לרם-און. ברם-און הכיר את יונה, מגרעין "נאות" ב', הם נישאו והקימו משפחה ומשק למופת..

יגאל עסק, מלבד המשק והחקלאות, בחשמלאות ובתיעוד מצולם של חיינו כאן מראשיתם.



על יגאל רוזנברג, זכרונו לברכה

אנו מלווים היום בדרכו האחרונה את חברנו היקר יגאל רוזנברג ז"ל, שהלך לעולמו ב ז' בחשוון תשפ"א, 25 באוקטובר 2020 .

רובנו לא ידענו כי ילקח מאיתנו פתאום. ראינו כי נחלש וכי פניו אינם כתמול –שלשום, אבל החיוך על פניו, מבטו הנינוח והמרגיע לא התאימו לאדם שאולי לא נראה אותו עוד.

יגאל רוזנברג נולד בקרית חיים, בשנת 1939. להוריו שעלו ארצה מפולין בראשית שנות ה- 30 .

ההורים התיישבו בנוה-שאנן, ושם גם נולדה אחותו הבכורה של יגאל. אך כשהוחלט על הקמת קריית –חיים הם החליטו לעבור לשם והיו בין מייסדי המקום. בהתחלה גרו בפחון שהקימו ואח'כ החלו בבנית הבית. האם הייתה מכינה במשך היום את הבלוקים וכשהאב חזר מעבודתו בבית-חרושת "שמן" היה מניח את שורת הבלוקים. כך נמשכה הבניה כשלוש שנים. בבית דיברו עברית בצורה עקרונית ועיקשת.

יגאל נולד לאחר גמר בנין הבית, אך אז חלה האב ונפטר ואימו של יגאל נאלצה לצאת לעבודה והעבירה את הילד לבתי אומנה. הזכרונות של יגאל מהם היו קשים מאד. בסוף כתה א' – הועבר לקיבוץ חפציבה. ארבע שנים התמודד עם תחושת הזרות בקיבוץ ואז החליטה האם להחזירו לבית המשפחה.

יגאל הצעיר השלים לימודיו בבית-ספר עממי א', שנקרא גם בית-ספר ארלוזורוב ושם התחיל לחוש חוויות מרגשות וטובות – מורים טובים וחברים טובים, שאיתם החליט בסיום כיתה ח' לעבור לבית-ספר חקלאי . יגאל אהב את מקצועות הביולוגיה ולמד ב"תנועה המאוחדת" על הצורך בהגשמה בהתיישבות. שנה למד בעיינות, שלוש שנים בכפר-גלים ועוד שנה ברמת-יוחנן.

בכפר-גלים התארגן עם חבריו לגרעין התיישבות מושבי. ואיתם התגייס לנח"ל,עבר קורס של פלוגות חה"ן מוצנחות ואז הגיע ל"נורית". בשנה שהספיק להיות בנורית, התגלה בכל יכולותיו המקצועיות. כחצרן של נורית . הלחים ובנה עגלה מיוחדת להובלת עגלים, דודים של מים חמים וגנרטור לקראת הירידה לרם-און. יגאל היה גאה מאד במוצרים שבנה תוך כדי תחבולות ונסיונות וריתוכים, בלי שראה וידע מראש מה עליו ליצור. הגנרטור עבד ברם-און עד שהמוסך עבר לידיים פרטיות והדודים עבדו על נפט עד אחרי מלחמת ששת הימים.

את יונה הכיר כשהגיעה עם גרעין נאות ב' לרם-און והם נישאו שבועיים לפני החלוקה למשקים בפברואר 1962 . יגאל למד חשמלאות בעפולה ונשאר מסגר וחשמלאי כהגדרתו עד שהעביר את העסק לבנו אורי.

בנוסף למקצוע החשמל שאהב, גידל הודים, נטע כרם (מהראשונים ברם-און) , וליווה כחשמלאי את ענף החממות ברם-און מיסודו ועד קמילתו. כשהוא נותן מענה לבעיות החימום, האיוורור וכו.. גם כשהבן אורי לקח את עסקי החשמל על עצמו, היה יגאל גאה בכך שבנו מנהל את העסק שהקים ושהוא יגאל עדיין יכול לעזור לבנו בבנית לוחות החשמל.

בידיו הברוכות תרם יגאל להקמת ופיתוח מפעל פולירם ונודע אצלנו גם כצלם המיתולוגי שלנו. עוד כנער רכש מצלמה ראשונה והחל לצלם, במשך השנים רכש מצלמות חדישות יותר , למד גם פיתוח תמונות ונהיה המתעד של קורותינו ברם-און , בהתחלה בשחור-לבן ואחר-כך גם בצבע (עד הופעת המצלמות הדיגיטליות).

אי אפשר לספר על יגאל בלי להזכיר את הפלוגה שלו, פלוגת חה"נ -צנחנים, יגאל אהב את חבריו לפלוגה והם אהבו אותו, הם היו קבוצה קטנה ומגובשת. הקשר נוצר בעיקר לאחר מלחמת יום כיפור, בימי הספורט לזכר דני חודוש ז"ל ואז נוצר גם קשר עם המשפחות, עם הנשים ועם הילדים כשהיו נפגשים ביחד. דומה כי ימי הספורט האלה קרבו את כולנו אל יגאל ואל הפלוגה והעמיקו את הקשרים בינינו , חברי רם-און, שהיינו קהילה קטנה בהתהוותה.

היום אנו נפרדים ממך יגאל, שהיית דמות כל כך משמעותית בקהילתנו. נוח בשלום באדמת רם-און שלנו. תנחומינו ליונה, לאורי, לעירית ולנועה ולכל בני משפחותיכם. ואולי יש מן הנחמה בידיעה שאהבת מאד את רם-און, שאהבת מאד ליצור ולתרום לחיינו כאן. יהי זכרך ברוך!!!