|
|||||
שוקה נולד בתל-יוסף ב 11.3.1941 וגדל בכפר יחזקאל כשהוא סופג את אוירת הטבע והחקלאות סביבו. כך הגיע לביה"ס התיכון החקלאי בנהלל, הצטרף לגרעין פורת ואיתם לנורית ולרם-און. כאו הקים משפחה ומשק חקלאי, ונשא בתפקידים ציבוריים - כמרכז משק וגזבר, ב 1985 הצטרף לצוות ההקמה של "פולירם" וניהל אותו כשלושים שנה, עד שהוכרע ע"י מחלה. שוקה נפטר בכ"ב בטבת תשע"ה 13.1.2015, הותיר את קוקלה אשתו, את ילדיו שחר, נגה, שרון וזהר,את בני זוגם, ונכדות ונכדים.
שוקה שגב – קורות חייו שוקה נולד בתל-יוסף ב11.3.1941. בן בכור להוריו, וכשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה הצעירה לכפר-יחזקאל, שם נולדו שני אחיו ומאז גדל שוקה כילד מושב לכל דבר ועניין, עליז ושמח, אוהב טבע ואדם. בכפר יחזקאל הלך לגן ולמד בכיתות א'- עד ג'. כיוון שהכיתות היו קטנות, כ 5 ילדים בכיתה, החליטו במושב להעבירם ללימודים בעפולה, שם למד שוקה בכיתות ה' –ו', אך הרצון בכפר-יחזקאל להעניק לילדים חינוך חקלאי – הביא להחלטה לצרף את ילדי המושב לבית-הספר בגבע. בגבע למד שוקה בכיתות ז-ח' ואחר-כך עבר לבית הספר החקלאי בנהלל. שנים אחר-כך סיפר שוקה שהיה ילד שובב, אהב את הבילוי בטבע ואת המשחקים עם חבריו, יותר מאשר את הלימודים, אך זה לא הפריע לו להתייחס ברצינות רבה לכל מטלה שלקח על עצמו בחייו. בנהלל הצטרף שוקה לגרעין "פורת", התגייס איתם לצבא ויצא ל"אחוזים" - תרומת גרעיני הנח"ל לצרכי הצבא. שוקה יצא לקורס קצינים ושרת כקצין עד תום השירות הצבאי. בסיום השירות חזר לחבריו שישבו עדיין בנורית שעל הגלבוע, הספיק להיות שם כחודשיים וירד עם כל חברי הגרעינים לרם-און. לאחר החלוקה למשקים הקימו שוקה ושכנו וידידו דוד אלבז שותפות ויחד ניהלו את משקיהם. בהתחלה גידלו ירקות ובין השאר גידלו בצל מצרי לזרעים, הם הגיעו ליבול שיא ארצי של 196 ק"ג לדונם, ויש אומרים שיתכן וזה היה שיא עולמי כפי שכתבו עליהם בירחון החקלאי "השדה". את קוקלה אשתו, הכיר שוקה עוד בימי ביה"ס בנהלל והם נישאו ב 21.11.61 ביום חורף גשום וקר, במחסן התערובת של רם-און, שהוסב לאולם חתונות, בסוף שנות השישים הצטרפו שוקה ואלבז לגוש החממות שזה עתה הוקם, כשהם שומרים על השותפות העסקית ביניהם. ונשותיהם לוקחות חלק בעבודת הפרחים בחממות. בצד בנית המשק והמשפחה, בלט שוקה גם בכושר הניהול שלו. פעמיים נבחר להיות מרכז משק ופעם – גזבר. בכהונתו הראשונה של שוקה כמרכז משק פרצה "מלחמת ששת הימים" והישוב הצעיר היה צריך להתמודד, בהנהגת שוקה, לשמור על משקים שבעליהם גויסו לצבא, ולתפעל אותם כדי שהפגיעה הכלכלית במשפחות המגויסים תהיה מעטה ככל-האפשר. שוקה ארגן אחראים לעבודה במשקי המגויסים מבין החברים שנשארו במושב והתנדבו לעזור. קרה שגם בפעם השניה בה התמנה שוקה להיות מרכז משק חווינו מלחמה, פרצה "מלחמת יום-כיפור" (1973). הפעם העדרות המגויסים הייתה ממושכת ונמשכה חודשים. נקבע אחראי לכל משק, "החברים עשו זאת ברצון ובמסירות, .. אך עיקר העול נפל על נשות המגויסים שנשאו בנטל כפול ומכופל - העבודה במשק וטיפול בבית ובילדים" (מתוך חוברת "רם-און עד כ"ה" שיצאה לאור ב 25 לרם-און). במלחמת "יום הכיפורים" איבדנו חבר יקר – את דני חודוש ז"ל, באותה מלחמה שכל שוקה את אחיו דודו ז"ל , שנפל בדרום, ממערב לתעלה. כמה שנים אחר-כך, עבר שוקה לנהל את מפעל העופות לבשר "קורניש", ועשה זאת עד 1985 , אז הצטרף לצוות ההקמה של המפעל המושבי לתרכובות תרמו-פלסטיות "פולירם" וניהל אותו עד יומו האחרון. על פולירם אמר שוקה, בראיון לספר היובל לרם-און, שסיפורו הוא סיפורם של צוות העובדים, שלמדו והתפתחו תוך כדי העבודה במפעל. תוך שיתוף עם אנשי מקצוע בעלי השכלה, ידע וניסיון."היום, אמר שוקה, יש לפולירם יכולת לחקור, לבדוק ולפתח מחומרי הגלם את החומר המבוקש והמתאים ביותר לצרכים של לקוחותיו, תוך הקפדה על התקנים ועל איכות המוצרים". ועוד אמר- "חששות שהיו בהתחלה עדיין לא עזבו אותי. אולי אפילו העמיקו. אני מבין את הסיכונים, אבל זה לא מרתיע, זה רק מדרבן לעשייה, לניהול זהיר ושמרני. מחובתי לשמור מכל משמר שחברי רם-און לא יפסידו את הנכס שהפקידו בידי". זכה שוקה ועמו קוקלה למשפחה חמה ותומכת. ארבעה ילדים נולדו להם: הבכור שחר, חי עם משפחתו באלון-הגליל ושלושת האחרים נגה, שרון וזהר בנו ביתם ומשפחותיהם ברם-און. הם הביאו לשוקה ולקוקלה עשרה נכדים ונכדות (כן ירבו!). זכו הבנים והבנות וזכו הנכדים והנכדות לאבא וסבא אוהב, קשוב ומתעניין, עוזר ותומך -וזכינו כולנו, כל בית רם-און, בחבר תורם ומאיר פנים שהתהלך בתוכנו והעניק לנו מכישוריו. אך בשנים האחרונות משהו נסדק בדמות מסבירת הפנים הזו – בריאותו של שוקה נפגעה והוא עצם את עיניו לנצח ביום כ"ב בטבת תשע"ה, 13.1.2015 והותיר אחריו משפחה כואבת וחברים אבלים. יהי זכרו ברוך לשוקה שגב ז"ל בשם קהילת מושב רם-און חומי ינאי, 14 בינואר 2015 לכל אחד השוקה שלו, שוקה הסבא, האבא, בן-הזוג, המפקד,השותף, המנהל,החבר וכך, כל אחד באבלו וכך כל אחד יזכור, יתגעגע, ויצטער אך לכולנו כאן יש שוקה משותף זה שהעולם יראה אחרת בלעדיו האיש הנדיר הזה, אשר במעשיו עיצב וייצב את דמות המושב. הנער השובב מכפר יחזקאל שהפך לשם דבר בעמק-יזרעאל. זכינו, והיה איתנו תמיד יהושע מנהיג טבעי, נמרץ אך צנוע, שילוב נדיר של איש חזון ומעוף עם פסימיות מובנית, וזהירות ללא סוף. לועג במופגן לכל קלישאה עם רגישות חברתית מופלאה. צועד בראש, אך אינו מתנשא ומקדים מחשבה לכל מעשה. המושבניק, שבלי לדעת אנגלית כבש את לב הקהילה הכלכלית, ושם את רם-און על מפת העולם להפתעתנו ולפליאת כולם. נרכין את ראשינו היום לפרידה וביגון עמוק נאמר: תודה. על ההצלחות ועל הכשרון, על הזהירות ועל החזון, על ההתמדה ועל הענווה ועל הרוח הטובה, על האחריות ועל המסירות ומעל לכול – על החברות. נוח בשלום חבר יקר, בזכותך – הכול כאן מאורגן ומסודר, הקהילה שכה הרבית לאהוב תמיד תזכור אותך לטוב. |
הוסף |
|
|
|
|
|
|