דפי הנצחה

לזכר יגאל פרטל - קורות חייו

יגאל נולד ב25 ליוני 1943 בשדה ורבורג, בן יחיד להוריו צבי והלה.

אביו צבי עלה בגפו מאסטוניה במלחמת העולם השנייה לאחר שבני משפחתו נרצחו על ידי הנאצים והלה עלתה עם משפחתה מגרמניה, הוריה ייסדו את מושב שדה ורבורג.

עד גיל 3 דיבר גרמנית בלבד ואז הלך לגן שם למד גם עברית. המצב הכלכלי של המשפחה היה קשה והיא התפרנסה מחריש עם הסוס ומעבודות מזדמנות.

כשיגאל היה בן 3, הצליח אביו לסיים לבנות את בית המשפחה בין שני החדרים במושב. לאחר מספר שנים, המשפחה פתחה מכולת באחד החדרים יגאל עבר לישון במסדרון הבית.

כשהגיע לגיל מצוות, הרחיבו ההורים את הבית ויגאל קיבל סוף כל סוף חדר משלו.

עם השנים המצב הכלכלי השתפר, עסק המכולת התרחב וכלל גם משלוחים לתושבים החדשים אותם ביצעו עם חמור ועגלה. בחצר המשק גדלו חיות רבות, תרנגולות, חמור, עיזים וכלבים שהיו אהובים מאוד על יגאל. הכלב "גיבור" הופיע במרבית תמונות הילדות שלו.

ב 1959 קיבלה המשפחה חלקת אדמה נוספת לחקלאות ויגאל והוריו שתלו במו ידיהם 7 דונם של פרדס תפוזים מניב, 350 עצים שבכל שבת דאג להשקותם. את הפרדס המשיך לתחזק כל חייו גם כאשר כבר לא היה רווחי . לפני כ 5 שנים, הוא נתן את שטח הפרדס לפרויקט אבוקדו מושבי אשר מניב תוצרת משובחת כבר היום.

כילד, יגאל למד בבית הספר "צופית" במושב צופית הסמוך לשדה ורבורג, אהב לספר איך הלך מדי יום בדרך העפר, בחול או בבוץ כי כביש לא היה… לימים למדו כל חמשת נכדיו באותו בית הספר, באותו המבנה רק שהם, כבר נסעו אליו באוטובוסים.

כבר מגיל קטן, התגלה יגאל כבעל חוש טכני מפותח וכילד בנה לעצמו רדיו טרנזיסטור קטן. את שעות הפנאי שלו כילד הוא בילה בבניית דגמי מטוסים, נגינה באקורדיון, ומשחקי ילדות עם ילדי השכונה.

בגיל 16 עבר ללמוד בביה"ס הטכני של חיל האוויר בחיפה, את המשך דרכו בחיל האוויר עשה בטייסת הפטישים, טייסת 69 ברמת דוד בחימוש מטוסי קרב. חיל האויר תמיד תפס מקום אוהב בליבו.

יגאל התעניין והצטיין באלקטרוניקה, מתמטיקה ופיזיקה והיה בעל ידי זהב על כך יכולים להעיד כל מכריו וחבריו להם תיקן כל מכשיר שהתקלקל. מטרנזיסטור ישן ועד מכונת כביסה ,משחקים של הילדים ואפילו מכונית. לכל אתגר היה מתייחס בכובד ראש, משקיע מחשבה וזמן במציאת פתרונות יצירתיים וחדשניים.

הוא אהב את האתגר לתקן משהו שטרם נתקל בו, לפרק ולהרכיב, למצוא פתרונות מחוץ לקופסה, לשרטט לתכנן ולבצע.

את אשתו שושי הכיר יגאל דרך עבודתו בחברת שטף, שם עבד אחרי הלימודים והם התחתנו בשנת 1969, התגוררו בקרית חיים ונולדו להם שתי בנות: מירב וענבל וחמישה נכדים. בשנת 1995 נפרדו דרכיהם ויגאל עבר להתגורר עם בת זוגו ענת בעפולה.

במרץ 2003 עברו יגאל, ענת, ענבר ואייל לרם און, כאן בנו את ביתם וכאן התגורר עד יום מותו. החזרה לחיים במושב היוותה עבורו סגירת מעגל. הוא אהב את השקט, השלווה והנופים. גם שם המשיכו ידי הזהב שלו להפליא ליצור, לתקן ולטפל בכל דבר ועניין, גדול או קטן, בבית, בחצר, או בביתם של שכנים וחברים.

יגאל עבד בחברת החשמל בחיפה במשך 27 שנים, תפקידו האחרון בחברה היה מנהל מל"ח (משק לשעת חירום). במהלך השנים היה לוקח את בנותיו בלילות לאורך קווי החשמל לבדוק תקלות.

יגאל אהב מאד את ארץ ישראל. הוא הכיר כל פינה בה ותמיד ידע לספר על כל מקום ומקום. הוא אהב ארכיאולוגיה ואהב את ההיסטוריה של הארץ. המשך למד לימודי ארץ ישראל, וערבית מדוברת ונהג לשוחח עם חקלאים ערבים שפגש בטיולים משפחתיים.

בשבתות, העיר את כולם ב-7 בבוקר בהתרגשות לנסוע לטייל כדי למצוא פרח אדמונית נדיר או פינת חמד שחייבים להכיר. הוא לקח את המשפחה לטיולי ג'יפים במדבר וטיולי קמפינג.

במשך כשנתיים השתתף בפרויקט לחשיפת חומת עכו, הוא המציא שיטה לאיתור מתווה חלקים מהחומה שנמצאו מתחת לפני הקרקע ע"י שימוש בהעברת חשמל לאדמה ומדידת הגל החוזר ואף המציא פטנט הרשום על שמו למדידת אבנים קטנות.

יגאל היה אדם מאוד מיוחד, בעל לב רחב ונחלץ תמיד לעזרה לכל נזקק באשר הוא.

צנוע, אוהב אדמה, איש עבודה שאהב ללמוד ולחקור. ראשו וליבו תמיד בעשייה.

יהיה זכרו ברוך!