דפי הנצחה

אמציה נולד ביום כ"ה בחשון תרצ"ח, 18 בנובמבר 1938, בכפר ויתקין, הגיע לנורית עם גרעין הנח"ל "חרמש,

שם הכיר את דבורה'לה ושם נישא לה בחתונה הראשונה של הגרעין. יחד עם שאר חברי הגרעינים היה בין מקימי רם –און,

עסק בגידול כבשים, ירקות, הודים ותרם מיכולתו לביסוס "פולירם" בראשיתו.

נפטר בנר שלישי של חנוכה,26.12.2016 , ממחלה קשה.

הותיר את דבורה אשתו ואת ילדיו איתן, נטע, תמיר וליאור ובני זוגם, נכדים ונכדות.



קורות חייו



אמציה נולד ביום כ"ה בחשון תרצ"ח, 18 בנובמבר 1938, בכפר ויתקין, כבן הרביעי והצעיר במשפחתו..

הוריו עלו מרוסיה בשנת 1923, בתחילת העליה השלישית, ובשנותיהם הראשונות בארץ נדדו בעקבות העבודה. הם עבדו בנהלל כפועלים שכירים, בתחנת החשמל בנהריים שנבנתה אז, בעתלית – במפעל המלח, ובכריית זיפזיף בהרצליה, עד שהתיישבו בכפר ויתקין, והיו בין מייסדיו.
הם הקימו משק רפת. כשאחיו הגדול השתחרר מהבריגדה, ואחר כך מהפלמ"ח, ההורים עזרו לו להקים משק רפת נוסף. כך היו למשפחה שני משקים בכפר-ויתקין ואמציה ואחיו עזרו בשני המשקים.


כשהתקרב מועד גיוסו של אמציה, הוא רצה להתגייס לחיל הים. בצעירותו עסק קצת בימאות והיו לו חברים משם ששכנעו אותו לבוא איתם. מצד שני רעיון הקמת ישוב חדש משך לא פחות, וכנראה אף יותר. זה נבע מהחינוך בבית, ואמציה החליט להצטרף לנח"ל. הוא הפסיק את לימודיו בכתה י"ב, ובמשך שנה שלמה היה אחד מצוות של שלושה חברה שארגנו כיתות ערב לנערים בני עולים חדשים, שלא היו במסגרת של בית-ספר, ב"אשל הנשיא". לכן גם דחה את תאריך גיוסו לצה"ל, וכך קרה שהתגייס - כשגרעין "חרמש", שעתיד היה להקים את רם און, התגייס. אמציה הצטרף לגרעין, ולא התגייס לחיל-הים...



אמציה היה מאד מסור לרעיון המושב.

תחילת דרכו ברם-און הייתה כמנהל המוסך. "בזמן שכולם התחילו עם הירקות, הייתי דואג לטרקטורים שיעבדו אצל החברים, מתקן את הכלים", סיפר אחרי שנים.



כשדבורהל'ה נכנסה לחייו של אמציה, הוריו היו גאים: "יש לו חברה ממרחביה, מאצולת העמק!". החתונה שלהם נערכה בי"ב באדר תשכ"א, 28 בפברואר 1961, במחסן התערובת בנורית והייתה החתונה הראשונה של הגרעין. מאז היתה דבורה'לה שותפה מלאה במשק, ובתקופות המלחמה והמילואים נפל על כתפיה כל עול אחזקתו, עם הטיפול במשפחה שהלכה וגדלה.



לבד מעבודתו במוסך, במשק ניסה אמציה לגדל כבשים, ועגלים, עד שהביא להנהלת רם און הצעה לגידול הודים, שהפכה גם את כל רם און למעצמה בענף הזה, ומכאן קצרה היתה הדרך להקמת המדגרה. אמציה היה שותף גם בצוות ההקמה של פולירם, ותרם מהידע והניסיון שצבר לאורך השנים.



בינתיים פרצה מלחמת יום כיפור, ואמציה מצא את עצמו מגויס, וכשחזר, לאחר חצי שנה, מצא את המשק במצב קשה, למרות השתדלות המשפחה לשמור על הקיים.



השנים עברו, הילדים גדלו ובגרו. המשק עצמו עבר תהפוכות לא פשוטות. היו לא מעט פרויקטים שעברו תחת ידיו של אמציה; היו גם נפילות וכשלונות, ועם זאת, הסיכום תמיד היה אופטימי, או בלשונו שלו: "יצאתי מורווח – יש לי ארבעה ילדים פה.!"

כשחזרו הבנים, שהשתחררו מהצבא, הביתה, פיתח אמציה עם משפחתו מעצמה לגידול עופות, המשק עלה על הפסים הנכונים, ופרח, ונוסף גם בית הבד למשק המשפחתי.



איך הגלגל מתגלגל לו! כשם שהיו למשפחתו של אמציה שני משקים בכפר ויתקין, כך קרה גם בדור הבא ברם און, ואיתן רכש את המשק הצמוד למשק הוריו ויחד פיתחו את נחלת המשפחה, כמו שחלם עליה אמציה מאז היותו ילד.



בשנים האחרונות הבריאות כבר לא היתה מה שהיתה פעם... ימי הנעורים חלפו ואינם, ונחמתו הגדולה של אמציה היתה בשבט הגדול שהתכנס סביבו, כל בניו ובתו וכל נכדיו חיים ברם און וממשיכים במפעל בו החל.



בנר שלישי של חנוכה, יום שני לפני חצות, 26 בדצמבר 2016, לאחר ימים ארוכים של יסורי גוף ונפש, מוקף בבני משפחתו, עצם אמציה את עיניו בפעם האחרונה.